הבלוג מייצג את סיפורי האישי (האמיתי) ומשקף את דעותיי האישיות ואין לי שום אחריות על ״השמאל״ או ״התקשורת״ או ״האלה מההייטק״ או כל תווית אחרת שאפשר להצמיד לי.

אני אמיר שילה, תושב תל אביב, יליד 1978, נשוי באושר ומצפה לבני הראשון. אני גם מגדל שני חתולים, ויש לי חור ענקי בלב בצורת חתול שלישי, שנשלח אליי ממעמקי השאול ב-2003, והיה שותף בכיר לכתיבה עד למותו כעבור 20 שנה.

יצא לי לעבוד בכל מיני דברים, שרובם יקבל בשלב כלשהו ביטוי בבלוג. יש מצב שאפילו חלטורת החופש הגדול באיסוף כסאות נוח בבריכה בגיל 17. מכל דבר לומדים. בכל מקרה מי שממש מסתקרן לדעת עוד על הרזומה התעסוקתי שלי – יכול למצוא אותי בלינקדאין. אני גם סרן במיל׳, אם זה מעניין מישהו.

בשורה התחתונה, אני לא מעניין. תקראו את הבלוג.

אם ממש בא לכם להתעמק במניעים ובמוטיבציות שלי, כתבתי על זה משהו בפייסבוק, שהוא גם סוג של תקציר מנהלים של הבלוג.

מתכננ/ת להגיב?

אם התחברתם לתוכן – הידד! שיתופים, כיווני חשיבה והצעות מעניינות לסדר היום יתקבלו בברכה. צרו קשר גם בפרטי, ממש בכיף.

נושא מרכזי ועגום שאני מתכנן לגעת בו בבלוג הוא תרבות דיון. די נואשתי ממישטור השיח הרנדומלי עד כדי ביזארי ברשתות החברתיות, ופה אני יכול לקבוע כללים סבירים משלי, כדי ליצור מכנה משותף עם כל הצרצרים שיבואו לכאן.

אז קודם כל, אם בכלל יש פה מישהו – תכתבו מה שבא לכם.

אני לא חושב שאצטרך לצנזר. לא רוצה להתחייב אבסולטית על כלום, אבל נראה לי שרף הרגישות שלי די גבוה.

בכל זאת, מחובתי להזהיר שאם במקרה יצאה לכם תגובה לגופו של אדם, או תגובה שניתן להבין ממנה שהכותב/ת לא קראו את מה שכתבתי (או קראו והתעלמו), או תגובה שעושה בזדון או בפיזור דעת מניפולציה מטעה של נתונים, או שמסיקה סיבתיות על פי קורלציה בלבד, או ש״מוכיחה״ טענות אידאולוגיות בעזרת אינדוקציה מהפרט אל הכלל, או שפונה אליי בלשון רבים, או שמעידה בכל דרך אחרת על מחשבה עצלה ו/או מקובעת – אין להוציא מכלל אפשרות שהיא תיענה במידה פחותה של רצינות (אבל אני מאוד אשתדל שזה יהיה במידה לא פחותה של אהבה).

גידופים ואיומים יתקבלו בברכה. זה טוב להסברה שלנו. כלומר, רק אם רק נתאפק ולא נגיב אהמ-אהמ.

מילה אחרונה וקצרצרה למי שמכיר אותי

עבור חלקכם, כמה מהקאץ׳-פרייזים הנבובים והמטאפורות העבשות עשויים להישמע מוכרים. זה בגלל שהתעצלתי ומיחזרתי פה ושם הגיגים שהיגגתי כבר באובססיביות במעגלים פרטיים יותר, וגם כי כמה מהרעיונות שאתם זרעתם לי בראש נובטים כאן (ואני מקווה שאתם אוהבים את התוצאה).

בכל מקרה, אתם יודעים מי אתם. ביג האג.

טפיר אסייתי (Allie Caulfield, Wikimedia)