פורסם: 10 באפריל 2023

***

הפרק הקודם התמקד במוצג מספר 1, שהיה סיכום שיעור תנ״ך על לוח בכיתה בבית ספר יסודי מלפני כחודשיים. נעזרתי בו כדי להאיר את הגזענות ה״רדומה״ בחברה שלנו (המרכאות כי היא לא באמת רדומה) ואת המנגנונים שמלבים ומנציחים אותה. לצורך כך הסתובבתי סביב עצמי די הרבה והזעתי על קילוף שכבות של בולשיט – עד שהגעתי למה שהוא בעיניי האמת.

מוצג מספר 2 קצת פחות מקשה עליי להגיע לאמת… זה פוסט פייסבוק שבחרתי באופן אקראי לחלוטין, בערך סביב אותו זמן, ובו ד״ר גדי טאוב משתף צילום מסך של ציוץ של ארז תדמור. תוכן הציוץ ענייני, ועוסק במשפט חוקתי ובצורך לערוך רפורמה באופן מינוי השופטים – לכאורה נושא יבש ומנותק מהקשרים מעוררי מחלוקת (כאמור, מדובר בימים הרחוקים של תחילת פברואר, כשאלה רק התחילו להיות נושאי השיחה הלוהטים ליד מכונות הקפה בכל משרד).

לקראת סוף הטוויט, כנראה כדי לעורר את הקהל הרדום, תדמור מגבה את הטיעון שלו בעזרת מטאפורה מעולם החי, ומוסיף מגוון סימני פיסוק ואימוג׳ים זועמים:

זה הלינק לפוסט (אל תרגישו מחוייבים להיכנס). כמובן, מספיק שיעור אחד באזרחות – או לעשות גוגל – כדי להיווכח שהנחת היסוד הבסיסית שמאחורי הטיעון שמוצג בו, היא לכל הפחות מאוד שנויה במחלוקת. בעזרת עוד טיפה הקשר (שכנראה התפספס אצל שני האינטלקטואלים שחברו כדי ליצור את המאסטרפיס המקוון הזה) – די קל להגיע למסקנה שזה שקר מוחלט.

אם יש פה מישהו שעוד לא היה לו רגע להתעמק בטענה ש״השופטים ממנים את עצמם״ ולהפריך אותה בכוחות עצמו, אני ממש ממליץ לעלעל בחומרים בנושא של המכון הישראלי לדמוקרטיה, גוף בלתי מפלגתי ותיק ועמוס במומחים מכל גווני הקשת הפוליטית, שקיבל לפני 14 שנה את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. עבדתי עם המכון בהזדמנויות שונות בתקופותיי בתקשורת, מול אנשים שונים, ותמיד התרשמתי מהמקצועיות והמחויבות לאמת.

אם אתם בכל זאת חושדים במכון, אולי בגלל התעמולה הימנית שטוענת כי מדובר ב״גוף פוליטי שממומן על ידי אויביי ישראל״ (כלומר האיחוד האירופי) – קבלו ביטול. במקום זה צפו בראיון הנהדר הבא, שערכה לא מזמן לוסי אהריש עם פרופ׳ מני מאוטנר, דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לשעבר. פרופ׳ מאוטנר הוא מבקר ידוע של העצמאות השיפוטית של בית המשפט העליון, וימנים אוהבים לצטט (ולעוות) את משנתו. הוא קצת פחות אוהב את זה:

אבל אני יוצא מנקודת הנחה שרוב הקוראים כאן מודעים לכך שזה שקר, ובאמת שלא על הציוץ עצמו רציתי לדבר. התוכן עצמו לא רלוונטי לקייס שלי. גם לוגיקת הטיעון ההיפרבולית הפגומה שלו לא מטרידה אותי כרגע (אם כי זה נושא שלגמרי שווה פרק שלם, שעוד יגיע).

באמת שאין בו שום דבר מיוחד. למרבה הצער, כנראה שמדי יום מופיעות ברשת אלפי וריאציות גרועות יותר של התעמולה הפופוליסטית הזו. 

הלכתי דווקא לשם, כי טאוב ותדמור מייצגים לכאורה את הצד השכלתני והמתון של הימין. טאוב אפילו היה שמאלני פעם. נדמה לי. הם לא קיצונים משיחיים, הם לא המסחרה של מרכז הליכוד, הם לא האיש המוחלש מההפגנה שצועק ״מוות לערבים״ כי הוסת על ידי פוליטיקאי ציני. הם אנשי ספר ופולמוס – אלה שלכאורה אני אמור לנסות לקיים איתם שיח, כנציגיו הרהוטים ביותר של ״הקול האחר״, השמרני, שתומך ברפורמה משפטית. זה הקול שהימין כל הזמן טוען שהוא ״לא נשמע מספיק״, כי הוא נדחק לשוליים על ידי ״התקשורת השמאלנית״.

עדיין, אני משער שיש פה לא מעט קוראים שעיקמו את האף למשמע שני השמות, ואני לא מאשים אותם – אבל בין אם נרצה או לא, הם אלה שמייצרים את השיח. בניגוד גמור למה שהם טוענים, הם ממש לא נדחקים לשוליים. טאוב, תדמור ועוד שורה ארוכה של אנשים מאותם חוגים, עובדים בזה כבר קרוב לשני עשורים, בין היתר במסגרת ארגונים שמפיצים את התורה שלהם כמו למשל, ״אם תרצו״, ״פורום קהלת״ (על שלל ארגוני הלוויין שלו), אתר ״מידה״ והוצאת ״סלע מאיר״.

הארגונים האלה נהנים ממימון נדיב שמגיע ברובו מהימין השמרני האמריקאי. בחזית נמצאים מיליארדרים יהודים וגופים פילנתרופיים כמו ״קרן תקווה״, אבל מקורותיו של רוב הכסף עלומים, וקשים לאיתור בתוך סבך של חברות קש. בכמה תחקירים (למשל כאן), כבר נחשפו תרומות מכובדות למפעל הרעל הזה שהגיעו ישירות מ״אויבי ישראל״ אמיתיים, מהזן הנוצרי-אוונגליסטי שמטרתם המוצהרת היא ללבות כאן ״מלחמת גוג ומגוג״. באופן לא מפתיע, אותם הגורמים שופכים מדי שנה עשרות מיליונים, בגלוי, על מפעל ההתנחלויות.

מקומות כמו הוול של גדי טאוב בפייסבוק (מעל 40 אלף עוקבים) הם הלב האידאולוגי של מכונת התעמולה והדיסאינפורמציה הזו. זו הזירה שבה הימין הפופוליסטי ״צד״ את האנשים המשכילים יותר, שניחנים בחשיבה ביקורתית מסוימת, וכדי להגיע אליהם צריך קצת יותר מסיסמאות בסגנון ״טוב ליהודים״. גם בפח המעט יותר מתוחכם הזה, הרוב כנראה לא נופלים, אבל כאן זה פחות עניין של כמות ויותר עניין של איכות – כי כל מגויס נוסף שמגיע לכת הביביסטית דרך האזורים האלה, הוא בעל יכולת לגייס עוד אחריו. 

זה בעצם הלובי הימני-פופוליסטי של ישראל. שם נוצר השיח שפורץ לאחר מכן לתקשורת המיינסטרימית באמצעות עשרות עיתונאים מגויסים ופוליטיקאים משומנים. ״הרפורמה המשפטית״ שאנחנו רואים עכשיו – היא יציר כפיהם. סוג של. בפועל הם כנראה העתיקו את הרוב ממקורות ההשראה הרבים שלהם בגל הפופוליזם הימני העולמי העולה. אני יכול לתת פה כל מיני דוגמאות ולינקים, אבל התעצלתי וגם לא בא לי לספק להם במה, אז במקום זה אני אעשה משהו הפוך: אפנה לכתבה הנהדרת הזו של נטע אחיטוב במוסף ״הארץ״ האחרון, שמתמקדת דווקא בהצלחות של אלה שהתקוממו נגד רודנים ימנים פופוליסטים בעולם.

חזרה אל הפופוליסטים שלנו… אני מתרשם שה״אידאולוגיה״ ואסטרטגיית הפעולה שלהם מתעדכנות באופן מתמיד, כשעיקריהם מוכתבים מלמעלה, על ידי מי שזה לא יהיה שמנצח על התזמורת. יש לי כמה ספקולציות לגבי אופן הפעולה של המנגנון הזה, ופורסמו כבר כל מיני תחקירים בכל מיני מקומות, אבל בואו נעזוב את תיאוריות הקונספירציה, כי זה פחות הקטע שלי. אני אזרוק איזה עצם בנושא בסוף הפרק, אבל באמת שגם לא לשם כך התכנסנו.

דגמתי את הפוסט הזה כדי לבחון את התגובות. נכון לנקודה זו בזמן, הוא זכה כבר ל-458 תגובות ב-136 תתי-דיונים (לצד כ-3,500 לייקים ושאר ריגשונים, ו-826 שיתופים, שהולידו מי יודע עוד כמה תגובות וריגשונים).

אל דאגה, לא תצטרכו לקרוא אף אחת מהתגובות, כי עשיתי את זה בשבילכם. נכון, קראתי 458 תגובות לפוסט של גדי טאוב. אני עכשיו על אינפוזיה של נוזלים וחומרי הרגעה ואסור לי לקום מהמיטה לשבוע, אבל צלחתי את זה, ואף אחד לא יוכל להאשים אותי בקטיף דובדבנים.

תוך כדי הקריאה ניסיתי לבחור את התגובות הכי מייצגות משני הצדדים ולהמשיך לגולל סביבן את הסיפור, אבל די מהר הבנתי שזה עונש שלא מגיע לאף אחד. אז גנזתי את רוב מה שכתבתי, והחלטתי לעשות משהו אחר, שהצריך ממני הרבה יותר עבודה, אבל יצא הרבה יותר קצר וקל לצריכה עבורכם.

דעת הקהל?… לא, דאטה קהל!!!

בעשור האחרון עבדתי רוב הזמן בסביבה טכנולוגית, אז החלטתי לבחון את התגובות לפוסט הזה בתור דאטה. לצורך כך, הגדרתי כמה משתנים שמעניין לבחון אותם (סתם… כמו חוקר טוב, הגדרתי כמובן משתנים שעשויים לתמוך בתיאוריה שלי😞. תחליטו בעצמכם אם זה מעניין).

בכל מקרה, עיקרון אחד בסיסי וחשוב הנחה אותי: הניתוח הזה עיוור למטא-דאטה, כלומר, הותרתי מחוץ לתמונה כל מה שקשור לזהות המגיבים (אנושיים ו/או בוטים). אני שומר את המידע הזה אצלי, ומי שמתעניין בו מוזמן לפנות אליי, אבל הניתוח שלי יכסה רק דבר אחד: התוכן של התגובות.

לא אכפת לי מי כתב כל תגובה ומה היו המניעים שלהם, או אפילו אם הכותב בכלל קיים במציאות. זה גדול עליי, ואני ממילא לא מתיימר לנתח את דעת הקהל (ואם הייתי רוצה לעשות את זה, פייסבוק היה המקום האחרון שהייתי הולך אליו, בגלל אינסוף ההטיות המובנות שלו).

לעומת זאת, אני כן מתיימר לנסות ולצייר תמונה ברורה של המציאות, כפי שהיא מתקבלת אצל מי שקורא את הפוסט הזה (וכנראה גם דוגם חלק מהתגובות).

אני בעצם רוצה לשאול: איך טיעון שחוטא בצורה כל כך בוטה לאמת – הופך למרכיב המרכזי בקמפיין ההצדקה למדיניות ממשלתית הרסנית, שזוכה לתמיכה של כמחצית מהאוכלוסייה?

או במילים אחרות: איך זה יכול להיות שכל כך הרבה אנשים כל כך עיוורים??? וסליחה, אבל אני לא קונה את זה שזה רק ״שנאה לאליטות״ ו״רגשות קיפוח״ ו״השד העדתי״. כלומר, הדברים האלה קיימים, מן הסתם, אבל הם היו פה תמיד, ואי אפשר להאשים אותם בהכול. אני פוגש ביביסטים כל הזמן, ולרובם לא ממש אכפת מזה, לפחות באופן מודע. בכל מקרה, זה ממש לא מועיל להצביע על זה שוב ושוב, כי זה רק מעצבן אותם, ובצדק.

חייב להיות פה עוד משהו, ומאות התגובות לפוסט הזה יכולות לדעתי להיות נקודת כניסה לא רעה לדיון בתעלומה הזאת, כי זה מיקרוקוסמוס די מייצג של מנגנוני עיצוב התודעה הפופוליסטיים, שמילאו תפקיד מכריע בהבאתנו עד הלום.

אפשר כנראה לכתוב ספר שלם רק על ניתוחים של הלוגיקה, הרטוריקה והפסיכולוגיה שמקופלים במאות פיסות התוכן הקטנות שמשתרכות מתחת לגרעפס המקוון הזה, ואולי עוד אחזור אליהן בהמשך הבלוג כדי לחפור בהן גם מהזוויות האלה, אבל בפרק הזה – אני מסתפק רק בהיבט אחד: חקר האמת.

אז עשיתי משהו די פשוט. כדי להעמיד את התגובות לפוסט במבחן ה״פוליגרף״ שלי, פירקתי אותן לטיעונים בודדים, סיננתי החוצה כל מרכיב של דעה, פרשנות או כל דבר אחר, השארתי רק את הטיעונים העובדתיים, ועשיתי לכל אחד מהם בדיקת עובדות (Fact Checking).

אני כבר שומע את הצקצוקים… אז ככה: ברור לי ש״אמת״ זה דבר מורכב, ואני לא הולך ליפול למלכודת המטופשת של ״האמת שלי״, כי זה מדרון חלקלק… אבל עשיתי כמיטב יכולתי להגדיר אמת אובייקטיבית, כי אני מאמין שיש דבר כזה. נעזרתי בניסיון האישי שצברתי בקרוב לשלושה עשורים כחוקר מקצועי של האמת (בין היתר במודיעין בצה״ל, בתקשורת ובעולם הטכנולוגי). את הנתונים הגולמיים אפשר למצוא פה, ואין לי בעיה עקרונית לחלוק גם את המתודולוגיה שלי, אם מישהו יתעניין.

בכל מקרה, פה בבלוג, אני מדלג על השיממון הזה, וניגש ישר לתוצאות.

רק הערה אחרונה לפני שעוברים לגרפים: כדי לפשט את העסק, ויתרתי על התגובות שהגיבו לתגובות קודמות (שבאופן די טיפוסי, רובן הגדול מרוכז בכמה שרשורים בודדים שבכל אחד מהם שני אנשים מתנצחים זה עם זה באריכות). ככה נשארתי עם 137 התגובות הראשיות לפוסט עצמו (אולי היו עוד תגובות, שנמחקו על ידי טאוב – אין לי דרך לדעת). 

התחלתי בחימום קל – חלוקה בסיסית שלהן לשלוש קבוצות, מבחינת העמדה שמוצגת בהן כלפי הרפורמה:

מופתעים?…

אני מודה שציפיתי לפער גדול יותר לטובת תומכי הרפורמה. בל נשכח שמדובר בוול של גדי טאוב, כך שיחסית הופתעתי לטובה לגלות שבתחילת פברואר 2023 עדיין היו שם כל כך הרבה מתנגדי רפורמה, שלא רק שהמשיכו לעקוב, אלא גם השקיעו זמן ואנרגיה בתגובה. זה בהחלט נתון מרשים ומעורר תקווה. מעניין לראות אם זה השתנה מאז, כי אני יכול לחשוב על כל מיני התפתחויות שקרו בינתיים ועשויות למשוך את הנתון הזה לשני הכיוונים. 

עוד משהו קטן ומעודד (?) ששווה אזכור: בעקבות קריאה חופשית אני יכול לציין, אפילו בלי למדוד במדויק, שלמרות שמתנגדי הרפורמה מפגרים קלות במספר התגובות – הם מובילים בפער עצום במספר המילים.

לפחות בתחום החפירה, השמאלנים כנראה יישארו בלתי מובסים לנצח.

ונקודה אחרונה לגבי החלוקה הזו – אם אתם תוהים לגבי הרכב 11 התגובות בקטגוריית ״אין עמדה מובהקת״ – יש שם מתלבטת אחת (או לחלופין טרולית מוצלחת), ולצידה כמה תיוגים ועוד כל מיני מקרים שניתן להגדיר ״שונות״, כמו למשל ציטוט חמוד של בוב מארלי, שלא ממש הצלחתי לפענח איך הוא קשור לרפורמה, אבל הוא בטח הוכיח משהו למישהו:

עכשיו לעיקר.

לקחתי סטנדרטים בינלאומיים מוכרים של בדיקת עובדות (למשל PolitiFact של אתר פוליטיקו), ובתוספת כמה פיתוחים משלי, גיבשתי את סולם אמירשי לדירוג אמיתות טיעונים (סאדא״ט).

לפי הסולם הזה, יש שבע פנים לאמת:

1. אמת – טיעון עובדתי שאומת ישירות במלואו על ידי מקור מוסמך (כלומר, מקור שהוא מוסמך בעיניי… וכאמור, כולם מוזמנים לאתגר את המתודולוגיה שלי). הייתי מאוד קשוח עם הקריטריון הזה, וסיננתי גם מקרים שממבט ראשון נראים כמו אמת לאמיתה.
   
2. אמת סלקטיבית – טיעון שניתן לאמת אותו באופן מבודד (כמו המקרה הראשון), אבל הוא חוטא לתמונת המצב הרחבה יותר בכך שהוא מתעלם מאלמנטים מהותיים מתוכה, שמעמידים אותו באור שונה. זה נשמע קצת טריקי, אבל האמת היא שכמעט לא היו לי התלבטויות בעניין הזה עם אף תגובה. זה מאוד נפוץ כמובן.
   
3. מניפולציה של האמת – הכללה, הגזמה או ״מתיחה״ של האמת. לצורך העניין, גם שימוש במטאפורה הוא מניפולציה. צריך להדגיש פה: לא נכנסתי (בינתיים) לשאלה עד כמה האמת ״נמתחת״ בכל טיעון, או לשאלה אם הטיעון עצמו ״מוצדק״ או לא, או עד כמה הוא תומך בעמדת הכותב. אני מתייחס רק לעצם השימוש באמצעי הזה, שאפשר לקרוא לו ״סוג של אמת״, והוא מאוד נפוץ אצל כולם. כן, גם אצל אלה שצודקים (אבל קצת היסטריים). לפעמים אין ברירה אלא להשתמש בזה, כי מניפולציות מאפשרות לקפל מסר מורכב במשפט קצר. גם אני משתמש בזה, כל הזמן, אפילו ממש בטקסט הזה (שעבר בעצמו בדיקת עובדות קפדנית).
   
4. לא אמת – טיעון שבאופן מבודד ומנותק מהקשר עשוי להיות נכון, אך הוא מבוסס על הנחת יסוד חבויה וניתנת להפרכה, שהופכת אותו לשקר.
   
5. שקר מוחלט – אמירה שניתנת להפרכה באופן ישיר, מול מקור מוסמך, ללא הקשר נוסף.
   
6. לא ניתן לאימות – טיעונים שתיאורטית ניתן לאשש או להפריך, אבל אני לא הצלחתי לעשות את זה באמצעים שעמדו לרשותי (שכללו סבלנות מוגבלת). לשמחתי אין הרבה כאלה (אתן דוגמה אחת: צילום של ״מסמך״ שמסתובב בין תומכי רפורמה ולא מיוחס לאף גורם, שבו מופיעה רשימה של עובדי הפרקליטות וקרבת משפחה שלהם, לכאורה, לשופטים. הוא חזר פעמיים בתגובות לפוסט שלנו).
   
7. אין טיעון (אפשר לקרוא לזה טיעונים ריקים או ״טיעוני אוויר״) – תגובות שלא ניתן עקרונית לאמת או להפריך, כי אין בהן באמת טיעונים עובדתיים. למשל: תגובות שהסתפקו בהבעת הסכמה או התנגדות לתוכן הפוסט, טיעונים של ״הפוך על הפוך״ או ״מה היה אם״, או סתם הטרלות, שניסיון לאמת או להפריך אותם הוא כמו ניסיון לחלק באפס. המחשב מתפוצץ.

חשוב להדגיש שהחלתי את הדירוג הזה בנפרד על כל טיעון. לכן, תגובות שכוללות יותר מטיעון אחד עשויות להיות מיוצגות ביותר מעמודה אחת, לפי הקטגוריות שאליהן משתייכים הטיעונים השונים שהופיעו בהן.

אוקיי. אז עד כמה התגובות לפוסט הזה משקפות את האמת?…

זה מה שקיבלתי:

נחמד!

אפשר לראות פיזור יחסית רחב של המשתנה הזה. הייתי מוסיף גם שבסך הכול מעודד לגלות ששקרים מוחלטים הופיעו רק ב-7 תגובות מתוך 137. אני חייב לציין, כדי לתת קונטרה, שגם בקטגוריה הזו הייתי מאוד קשוח, והעדפתי לתת למגיבים ליהנות מהספק ולהניח שפשוט חסר להם קונטקסט, והם לא משקרים ב-100%. למשל, הטענה שמופיעה בציוץ עצמו הייתה כנראה נכנסת אצלי לקטגוריית ״לא אמת״ בלבד. לא משהו להתגאות בו.

ו… בלי להתמהמה נעבור למנה העיקרית, שהיא החיתוך של שני הנתונים זה עם זה:

הנתונים די מדברים בעד עצמם, אז אני פשוט נותן להם לעשות את זה ולא אתעמק בהם יותר מדי.

הממממ… טוב, אולי רק ממש כמה מילים.

עבור אורח לרגע, שלא מעורה באקטואליה הישראלית, תבנית כל כך מובהקת, שמבחינה בין שני צדדים פוליטיים מבחינת היחס שלהם לאמת, עשויה להיראות מופרכת. לי זה לא נראה מופרך, אבל אני לא ממש ״אורח לרגע״. מאז סביבות גיל עשר אני ניזון מדיאטת אקטואליה שכוללת לפחות עיתון אחד ביום, בימים הכי חלשים. בשנות השיא, כשעבדתי בזה, הייתי על עירוי תוך-ורידי קבוע של ״השיח הציבורי״, עד רמה של טלפונים באמצע הלילה ביום כיפור.

אז להיפך. לפני שעשיתי את ה״מחקר״ הזה, הערכתי שזה יהיה אפילו יותר קיצוני, ובסך הכול אני מופתע מהכמות הלא זניחה (!) של תומכי הרפורמה שעדיין מתאמצים לנסות להיאחז באיזושהי אמת. גם זה מעודד.

הייתי רק מוסיף עוד מילה על שתי העמודות השמאליות ביותר, הלכאורה ״נייטרליות״, שגם בהן יש דומיננטיות של תומכי הרפורמה. גם זה חלק מהשיטה: להציף את הקוראים בתוכן לא רלוונטי או בעל אמינות לא ברורה, כדי לחזק את התחושה ש״אי אפשר להאמין לכלום״ – גם לאמת עצמה.

כאמור, אני מקווה לחזור מדי פעם בהמשך למחקר הקטן הזה, ולבדוק משתנים נוספים. בינתיים, אם למישהו או מישהי יש עוד שאלות, נקודות פרשנות ראויות לציון או הצעות למחקרי המשך – אשמח להתדיין על כך בתגובות. אני אעשה רק עוד עיבוד אחד על הנתונים, לפני שאעבור לסיכום.

***

זה הולך להיות אותו תרשים כמו הקודם, אבל הפעם, במקום לספור כל תגובה פעם אחת, ספרתי כל תגובה לפי סכום הריגשונים והתגובות שהיא קיבלה (מה שנקרא ״אנגייג׳מנט״). זה אומר שתגובה שלא קיבלה כלום לא נספרת בכלל, אבל תגובה שקיבלה 50 לייקים ו-80 תגובות, נספרת 130 פעמים.

זה מדד טוב, כי אנחנו יודעים שהאלגוריתם של פייסבוק מעניק יותר חשיפה לתגובות, ככל שהן מייצרות יותר אנגייג׳מנט – אז אפשר להניח שהעמדות שיקבלו ייצוג גבוה כאן – הן אלה שהגיעו לחשיפה הרחבה ביותר.

אם חושבים על זה עוד רגע, זה בעצם תהליך שמזין את עצמו, כי עם החשיפה גם גדל ההדהוד שלה, וכן הלאה. פשוט צריך להיות הראשון שכותב בתגובות משהו ״טוב״ (כלומר – שמייצר עוד אנגייג׳מנט).

בכל מקרה, אני כותב את השורות האלה לפני שעשיתי את החישוב עצמו, והאמת היא שאין לי מושג מה ייצא. אני זוכר תגובה אחת נגד הרפורמה (של אמן החושים נמרוד הראל😍), שלמיטב זכרוני הייתה הפופולארית ביותר בפער די גדול, אבל היו גם כמה כוכבים מהצד של תוכי הרפורמה, יותר באזורים הקומיים.

לה לה לה…

כעבור שעה קלה של מאבקים עם אקסל:

אוקיי… אני ממש מרוצה שעשיתי את המאמץ הנוסף הזה, כי זה כבר ממש מעודד.

מהגרף הזה אפשר להבין, לדעתי, שהאמת היא עדיין סחורה פופולארית למדי (וגם שנמרוד הראל שווה אי אלו לייקים).

ושוב, אי אפשר שלא להדגיש: זו לא תיבת התהודה של הפיד השמאלני שלכם. זה הוול של גדי טאוב. בגדול, אוהבים שם את הרפורמה, ולא אוהבים שם שמאלנים. בטח לא כאלה שחופרים בפייסבוק ומתעקשים שהם יודעים יותר טוב מה האמת.

אגב, אני לא פוסל את האפשרות שרוב האנגייג׳מנט הזה הוא שלילי – נגיד, סמיילים זועמים/בוכים וגידופים בתגובות. אין לי כוח לבדוק, וזה לא כל כך משנה כי זה עדיין אנגייג׳מנט גבוה, ולכן התוכן הזה מקבל יותר חשיפה.

אז מה בעצם אפשר לקחת מכל זה?…

לכאורה, משהו לא מסתדר פה. במבט ראשון זה נראה לי קצת מוזר שהאמת אחראית על רוב האנגייג׳מנט בפוסט, כי המחקרים שהכרתי מצביעים בדיוק על ההיפך: תוכן שקרי הוא הרבה יותר ויראלי מהאמת. לא ככה?…

אבל חשבתי על זה עוד קצת, ואני מאמין שאפשר ליישב את זה, כי הרי פיסת התוכן הראשונה – כלומר הפוסט עצמו – היא 95% שקרית. כל האנגייג׳מנט התחיל ממנה, גם אם חלקו הלא מבוטל הוקדש להפרכת השקר, והחלק הזה, בסופו של דבר, אחראי לרוב התגובות והלייקים.

גם זה דבר מעודד, לדעתי.

אבל רגע. אם האמת היא כזאת ביג שוט, למה בכל זאת, למען השם, מתקבל הרושם שחצי מדינה לא מוכן לשמוע עליה???

אני לא יודע אם יש לי תשובה חד משמעית, אבל נראה לי שיש לי כיוון. אני אתחיל פה, אבל אצטרך כמה פרקים כדי לכסות הכול.

חזרה לתמונה הגדולה

זה היה פוסט אחד, שכאמור, דגמתי אקראית, כי הוא במקרה חלף לי בפיד סמוך ליום שבו התקיים אותו שיעור תנ״ך מהפרק הקודם. הלכתי למקום נוח ומתורבת, שמאפשר דיון יחסית סביר, ולא עוין או אלים.

הייתי יכול, למשל, לדגום שיחה בנושא עיסוקן של האימהות של שחקני בני סכנין בקבוצת וואטסאפ של אוהדי בית״ר ירושלים, אבל לא עשיתי את זה, כי זו בדיוק המלכודת הסטריאוטיפית שתפיל את הקייס שלי. ניסיתי ללכת הכי רחוק מהסטריאוטיפ.

אז אם נצא מהמיקרו למאקרו – הפוסט הזה הוא בסך הכול חלקיק ברמה האטומית, במיקום יחסית גבוה בהיררכיה, בתוך מה שהולך ומצטייר כמו מכונה משומנת ומתואמת של עיצוב תודעה, שפועלת כבר לפחות שני עשורים. היא מורכבת מאלפי אנשים, שלדעתי רובם לא לגמרי מודע לתפקיד שלהם. אני בספק אם אפילו טאוב מבין עד הסוף מה האינטרס הגבוה יותר שהוא משרת. אני לא מתיימר לנחש, כי אני לא מכיר אותו – אם כי הקשבתי הרבה לתוכניות הילדים שהוא הגיש ברדיו בשנות השמונים, ואני זוכר שמאוד אהבתי את הרגישות ואת עומק המחשבה.

בכל מקרה, טאוב בגרסת 2023, כך נראה, הוא כבר מזמן מה שנקרא ״שופר״. הוא סוג של מפקד בכיר במערך מדיה שכולל עוד מגוון כלי תקשורת מגויסים באופן מוחלט, ועוד עיתונאים-שופרות שפזורים בכלי התקשורת האחרים, אלה שעדיין לא נכבשו לגמרי.

לצערי, את החלק העיתונאי של הסיפור אני מכיר ממש מקרוב, וכנראה שלא תהיה לי ברירה אלא לספר בשלב כלשהו בהמשך הבלוג על הזווית הפרטית שלי לתיק 4000, אבל באמת שגם מה שנקרא ״התקשורת״ הוא כבר מזמן לא השחקן המוביל בתחום עיצוב התודעה.

התקשורת הישראלית בגרסת 2023 היא רק הד רפה, שמנסה בכוחותיו האחרונים לרדוף אחרי מה שנקרא ״השיח ברשת״, מין דבר אמורפי כזה שמתנהל באלפי אתרים, דפי סושיאל וערוצי וואטסאפ וטלגרם שלא כפופים לשום בדיקת עובדות, אתיקה או צנזורה. כל אלה אלה מזינים ב״תוכן״ מיליוני עוקבים אנושיים (וכנראה עוד מיליוני בוטים שרק מעבירים את המסר ממקום למקום ועושים לו לייק כדי להגדיל חשיפה).

הרוב הגדול של התוכן הזה לא מעודד במובהק תמיכה במפלגה או באישיות זו או אחרת. לכל בורג במכונה הזו יש תפקיד אחר. חלק, למשל, אחראים על החדרת הנראטיב ״ערבים רעים״, במסווה של מידע ביטחוני. אחרים מופקדים על גזרת ״סמולנים בוגדים״ או על מחלקת ״שופטים מושחתים״, כשהם מתוגברים בבליל של פלפולים משפטיים ודוגמאות מבודדות מהקשר מרחבי העולם.

יש בורג אחד, משמעותי, שהתפקיד שלו הוא רק להטריל ולהוציא מהכלים את הגרבוזים מהצד שלנו, כדי לסחוט מהם תגובות בלתי שקולות, שאחר כך עורכים מהן סרטוני ״צפו בשמאלנים המתנשאים והגזענים״, שמשודרים בלופ בערוץ 14. כזה בוט, למשל, הטריד אותי לפני כמה ימים.

כמה זה מאורגן? שאלה טובה. אני לא יודע. מאוד מאורגן כנראה. אני אמשיך בפרקים הבאים לפרט.

צריך להבין שבשלב הזה של חיינו, הימין הפופוליסטי נמצא בשלטון כבר כל כך הרבה שנים ואייש כל כך הרבה עמדות מפתח, שהגענו למצב שבו חלקים מהמבצע הזה מתוקצבים בדרכים שונות על ידי כספי משלמי המיסים, בעיקר באמצעות חוק ההסדרים והפעלת עמותות שונות. זה מאוד נפוץ כבר שנים בתחום החינוך (דוגמה טובה), אבל לאחרונה אני רואה את זה באמת בכל מקום, כשהחלקים השונים במכונה מופעלים ומושתקים לפי הצורך, כלומר לפי הנראטיבים שנבחרו בכל רגע נתון להוביל את ״השיח״. 

דוגמה אקטואלית קטנה (ואז אני מסכם):

מאז ״ליל המדורות״ באיילון והמעבר החד לדף מסרים מכיל ומחבק שבא מיד בעקבותיו, התחלתי בבת אחת להיות מופצץ, בכל הפידים, בפוסטים ממומנים בנושא ״הידברות״, ״אחדות בעם״, ״איחוי הקרע״ וגם סתם פיל-גוד פלאף מטעם כל מיני עמותות שמעולם לא שמעתי עליהן.

דוגמאות אישיות שלי, מהשבוע האחרון, אפשר למצוא כאן וגם כאן. אני לא תחקירן ואין לי כוונה להתחקות אחרי הארגונים האלה, ובכל מקרה הם לא הסיפור. אני בטוח שעובדים ומתנדבים בהם הרבה אנשים בעלי כוונות טובות שעושים דברים טובים, בלי להיות מודעים לכך שלפעמים הם גם נוטלים חלק בדף מסרים מסוים.

לקמפיין העלוב הזה👇, למשל, יש ערוץ יוטיוב שלם עם מנוי אחד, ובו סרטון אחד, אבל למישהו היה מספיק כסף כדי לשלם לקומיקאי אמירם טובים (שנראה כאילו מאיימים עליו עם אקדח), ולדחוף לי אותו שוב ושוב בפרסומות בפייסבוק.

ושוב, אני חייב להדגיש: נגעתי רק באזורים הכי ״רכים״, שאני נמצא בממשק ישיר איתם. נמוך יותר בפירמידה, יש עוד מאות אתרים, אפליקציות, דפי סושיאל וערוצי וואטסאפ וטלגרם שאלוהים ישמור, שיש להם מיליוני מנויים. אני נחשף לזה לאחרונה הרבה יותר, כי חזרתי בבת אחת לרשתות החברתיות אחרי עשור, מתוך תחושה (שרק מתחזקת) שהשיח נמצא בתהליך של שינוי חיובי, בזכות המחאה.

יצא לי לאחרונה לדבר לא מעט עם מה שנקרא ״ביביסטים״, ואני יכול להעיד שזה ממש לא קל, אבל גם שאני הולך ומשתפר בזה. אני אספר עוד על שיחותיי המפתיעות בפרקים הבאים, אבל לבינתיים, אני רק אניח פה את דף השער השער של אותו מוסף ״הארץ״ שהזכרתי קודם, כי כל זה מתחבר בדיוק לחלקים האחרונים בצ׳קליסט שמתנוסס עליו, שכדאי מאוד להתחיל לעבוד עליהם.

וכזכור, הבטחתי לזרוק עצם לחובבי תיאוריות הקונספירציה, אז היא מחכה מתחתיו.

יאללה, קצת כיף אחרי כל החפירה הזאת:

צייצן הטוויטר האלמוני הזה, שנתקלתי בו לפני שבועיים (נשבע שאין לי שום קשר ואין לי מושג מי זה), התחיל לפני חודש לפרסם לכלוך על הביבי-מאפיה, שבעין בלתי מזוינת לחלוטין נראה לי די אמין וקונסיסטנטי עם כל מה שאני מכיר.

מי שזה לא יהיה שעומד מאחורי זה כנראה מבין דבר או שניים בקליק-בייט, כי הוא התחיל עם ילדז, קוק, זונות ומנת-יתר על יאכטה. אבל יש לי תחושה שמכאן והלאה זה יתפתח לכיוונים שהם יותר מסתם רכילות.

אני רק רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שהוא מבטיח עוד חשיפה ג׳וסית בעוקב ה-5,000, והוא כמעט שם. תנו לו דחיפה?…

נתראה בפרק 3.